מבחן אדסון לאבחון תסמונת מוצא בית החזה

כאב, נימול או חולשה ביד יכולים לנבוע מעומס שרירי, אך לעיתים הם משקפים לחץ על עצבים או כלי דם באזור שבין הצוואר לבית החזה. אחת הבדיקות הקליניות שמשמשות להערכת מצב זה היא מבחן אדסון. הבדיקה מתבצעת במרפאה, ללא ציוד מתקדם, ומטרתה לאתר שינוי בדופק או הופעת תסמינים בעקבות תנוחה שמצרה את המעבר הנוירווסקולרי. עם זאת, התוצאה לבדה אינה מאבחנת, ונדרשת הערכה מלאה כדי לקבוע את הסיבה לתסמינים.

מה בודקים במבחן ומה הוא יכול לרמוז

מבחן אדסון הוא תמרון פרובוקטיבי שמכוון לזהות אפשרות לתסמונת מוצא בית החזה (Thoracic Outlet Syndrome, TOS). בתסמונת זו מתרחש לחץ על מקלעת העצבים הברכיאלית ו/או על כלי דם (בעיקר העורק התת-בריחי) במעבר שבין הצוואר לבית השחי. במהלך המבחן המטפל מחפש שני סוגי תגובות: ירידה בעוצמת הדופק הרדיאלי בשורש כף היד, או הופעת תסמינים אופייניים כמו כאב, נימול, תחושת קור, או כובד ביד.

ההיגיון הפיזיולוגי פשוט: סיבוב הראש והרחבת בית החזה יכולים להדק שרירים (כגון שריר הסקאלנוס הקדמי) ולהקטין את המרווח האנטומי דרכו עוברים העצב וכלי הדם. אם קיימת נטייה להיצרות, התמרון עלול לעורר תסמינים זמניים. עם זאת, שינוי בדופק לבדו יכול להופיע גם באנשים ללא TOS, ולכן יש להיזהר בפרשנות.

מתי משתמשים בבדיקה במסגרת הערכה קלינית

רופא או פיזיותרפיסט ישקלו לבצע את המבחן כאשר יש תלונות שמתאימות ללחץ נוירווסקולרי, בעיקר אם התסמינים מוחמרים בתנוחות מסוימות. דפוסים שכיחים כוללים:

• נימול או עקצוץ באצבעות, לעיתים בצד האולנרי (אצבע רביעית וחמישית) אך לא רק
• כאב בצוואר, בכתף, בשכמה או לאורך הזרוע
• תחושת חולשה או עייפות מהירה ביד בעבודה מעל גובה הכתף
• תחושת קור, שינוי צבע, או נפיחות ביד במקרים עם מרכיב וסקולרי

הבדיקה אינה מיועדת להחליף אנמנזה ובדיקה נוירולוגית ואורתופדית. היא משתלבת עם בדיקות נוספות כגון Roos (EAST), Wright, Costoclavicular maneuver, ובדיקת טווחי תנועה, כוח, רפלקסים ותחושה.

איך מבצעים את התמרון בצורה תקנית ומה נחשב תגובה

ביצוע תקין מפחית שגיאות ומסייע בפרשנות. קיימות וריאציות, אך תיאור נפוץ כולל:

• הנבדק יושב או עומד זקוף. המטפל ממשש דופק רדיאלי.
• הנבדק מבצע שאיפה עמוקה ומחזיק את האוויר לכמה שניות.
• במקביל הנבדק מסובב את הראש ומטה את הסנטר לכיוון הצד הנבדק, לעיתים עם הרחקת כתף וקצת פשיטה של הזרוע.
• המטפל משווה שינוי בעוצמת הדופק ומברר הופעת תסמינים.

תגובה שנחשבת חיובית במובן הקליני היא הופעת התסמין המוכר לנבדק (החמרת הכאב/נימול/חולשה) במהלך התמרון. ירידה בעוצמת הדופק עשויה להוסיף מידע, אך אינה מספיקה לבדה, משום שדופק יכול להיחלש עקב תנוחה, לחץ מקומי של אצבעות המטפל, או שונות אנטומית.

דיוק, מגבלות והמשמעות של תוצאה חיובית או שלילית

מבחן אדסון נחשב לבדיקה עם מגבלות משמעותיות. במחקרים שונים נמצא שיעור חיוביות גם באנשים ללא תסמונת, ולכן הסגוליות עשויה להיות נמוכה. גם הרגישות אינה עקבית, משום שתסמונת מוצא בית החזה היא קבוצה של מצבים, ולא מחלה אחת אחידה. כתוצאה מכך:

• תוצאה חיובית תומכת באפשרות של TOS, אך אינה מאשרת אבחנה.
• תוצאה שלילית אינה שוללת TOS, במיוחד אם התסמינים אופייניים ומופיעים במבחנים אחרים או בפעולות יום-יומיות.

לכן מקובל להתייחס למבחן כחלק מסט של תמרונים, ולהעריך עקביות: האם אותו תסמין מופיע שוב ושוב בתנוחות שמעמיסות על המוצא התורקלי, והאם קיימים ממצאים נוספים בבדיקה הפיזיקלית.

אבחנה מבדלת: מצבים אחרים שמדמים תסמונת מוצא בית החזה

תסמינים ביד ובכתף אינם ספציפיים. אבחנה מבדלת מסודרת מונעת ייחוס שגוי של התסמינים ל-TOS. מצבים שכיחים לשקול כוללים:

• רדיקולופתיה צווארית עקב פריצת דיסק או היצרות פורמינלית
• תסמונת התעלה הקרפלית או לכידת עצב אולנרי במרפק
• פגיעה במפרק הכתף או בגידים מסובבי הכתף
• דלקת או אי יציבות במפרק אקרומיוקלביקולרי
• בעיה וסקולרית אחרת כגון תסחיף, אנוריזמה או תסמונת Raynaud

כאשר יש סימנים וסקולריים בולטים כמו שינוי צבע, נפיחות משמעותית, כאב חריף, או חולשה מתקדמת, יש צורך בהערכה רפואית דחופה יותר כדי לשלול בעיות כלי דם או נוירולוגיה חריפה.

בדיקות משלימות והמשך בירור לפי התמונה הקלינית

המשך הבירור תלוי בשאלה אם החשד הוא נוירוגני, ורידי או עורקי. אפשרויות שכיחות כוללות:

• בדיקה נוירולוגית מלאה כולל כוח, תחושה ורפלקסים
• בדיקות הולכה עצבית ו-EMG כאשר עולה חשד ללכידת עצב או לפגיעה עצבית
• דופלקס כלי דם, CTA או MRA במקרים עם חשד למרכיב וסקולרי
• צילום חזה או צוואר לאיתור צלע צווארית או אנומליה גרמית

גם מדדים כלליים יכולים לתרום להבנת גורמי סיכון נלווים, בעיקר כאשר יש תלונות על סחרחורת, כאבי ראש, עייפות או תסמינים קרדיווסקולריים. לדוגמה, מעקב אחר ערכי לחץ דם בבית יכול לסייע בהבחנה בין תחושת דופק חלש לבין בעיה מערכתית, וניתן להיעזר במחשבון לחץ דם להערכת טווחים לפי מדידה.

טיפול: מה עושים כאשר החשד מתחזק

הטיפול נקבע לפי הגורם הדומיננטי וחומרת התסמינים. במרבית המקרים עם חשד ל-TOS נוירוגני, קו ראשון הוא טיפול שמרני:

• פיזיותרפיה ממוקדת יציבה, שליטה בשכמות, וגמישות שרירי צוואר וחזה
• הפחתת עומסים חוזרים בעבודה מעל גובה הכתף ושינוי ארגונומיה
• תרגול נשימה ותנועתיות בית החזה להפחתת מתח בשרירי סקאלנים ושריר החזה הקטן
• טיפול בכאב לפי צורך, בהתאם להנחיית רופא

גורמי גוף כלליים כמו עודף משקל יכולים להחמיר עומס יציבתי ולשנות תבניות תנועה. להערכת מצב משקל ניתן להשתמש במחשבון BMI, ובמקרים של תכנון שינוי תזונתי ניתן להיעזר גם במחשבון קלוריות כחלק מתמונה כוללת.

במקרים עם מרכיב וסקולרי מוכח, או כאשר טיפול שמרני ממושך אינו משפר תפקוד ויש פגיעה משמעותית, יישקל בירור במרפאה ייעודית ולעיתים טיפול פולשני או ניתוחי לפי האנטומיה והסיבוך.

בטיחות, התוויות נגד ודגשים לביצוע במרפאה

מבחן אדסון הוא תמרון קצר, אך יש לבצע אותו בזהירות. יש להפסיק את הבדיקה אם מופיע כאב חריף, סחרחורת, חולשה משמעותית, או שינוי צבע בולט ביד. במטופלים עם מחלת כלי דם ידועה, היסטוריה של אירועים תרומבואמבוליים, או תסמינים וסקולריים חריפים, עדיף לבצע הערכה רפואית מסודרת לפני תמרונים פרובוקטיביים.

כדי לצמצם טעויות, המטפל צריך:

• למנוע לחץ יתר על העורק בזמן מישוש הדופק
• להשוות בין שני הצדדים ולהתמקד בשחזור התסמין הספציפי של המטופל
• לתעד תנוחה מדויקת, משך התמרון, ואופי התגובה

סיכום קליני

מבחן אדסון הוא כלי סקר קליני שמטרתו לעורר תסמינים או שינוי דופק בתנוחה שמצרה את המוצא התורקלי. ערכו המרכזי הוא כחלק מהערכה רחבה שכוללת סיפור קליני, בדיקה פיזיקלית ומבחנים נוספים. תוצאה חיובית מסייעת לביסוס חשד, אך אינה מאשרת אבחנה לבדה, ותוצאה שלילית אינה שוללת את המצב. כאשר קיימים סימנים נוירולוגיים או וסקולריים משמעותיים, יש להשלים בירור לפי הצורך ולקבוע תכנית טיפול מותאמת.