קרנית העין: מבנה, תפקוד ומחלות שכיחות

קרנית העין היא הרקמה השקופה שמכסה את החלק הקדמי של גלגל העין. היא פועלת כעדשה עיקרית שמרכזת את קרני האור אל הרשתית, והיא גם שכבת הגנה מול חיידקים, טראומה ויובש. למרות שהיא נראית פשוטה, הקרנית בנויה משכבות עדינות ומאורגנות. שינוי קטן במבנה שלה יכול לגרום לטשטוש ראייה, כאב, דמעת ורגישות לאור. הבנת המבנה, הגורמים לפגיעה והאפשרויות הטיפוליות מאפשרת זיהוי מוקדם, טיפול מתאים והפחתת סיבוכים.

מבנה שכבותי שמייצר שקיפות ודיוק אופטיים

קרנית תקינה משלבת שקיפות עם חוזק מכני. היא חסרת כלי דם, ולכן אינה נראית אדומה באופן טבעי. היא מקבלת חמצן בעיקר מהאוויר דרך שכבת הדמעות ומהלשכה הקדמית, והיא מקבלת הזנה גם מנוזל הדמעות ומהנוזל התוך עיני. העצבים בקרנית צפופים במיוחד, ולכן פגיעה שטחית יכולה לגרום לכאב חד.

מקובל לתאר את הקרנית באמצעות שכבות עיקריות:

• אפיתל: שכבה חיצונית שמתחדשת מהר. היא מהווה מחסום מול מזהמים ושומרת על פני שטח חלקים.
• שכבת באומן: שכבה דקה שמוסיפה יציבות. פגיעה בה עלולה להשאיר צלקת.
• סטרומה: השכבה העבה ביותר. היא בנויה מסיבי קולגן מסודרים שמאפשרים שקיפות. בצקת או צלקת בסטרומה פוגעות בראייה.
• ממברנת דסקמט: שכבת בסיס של האנדותל. היא עמידה יחסית.
• אנדותל: שכבה פנימית של תאים שמפנים נוזלים מהקרנית. ירידה בתפקוד האנדותל גורמת לבצקת ולעכירות.

הקרנית אחראית לחלק גדול מכוח השבירה של העין. לכן, שינוי בקמירות שלה או בעובי שלה משנה מיקוד ומוביל לקוצר ראייה, רוחק ראייה או אסטיגמציה.

הפרעות שכיחות: יובש, זיהום, צלקת ושינוי צורה

מחלות ופגיעות בקרנית נעות בין מצבים שכיחים וקלים לבין מצבים מסכני ראייה. חלק מהתסמינים דומים בין מצבים שונים, ולכן בדיקה אצל רופא עיניים חיונית לאבחנה.

יובש והפרעה בשכבת הדמעות

שכבת דמעות לא יציבה גורמת לצריבה, תחושת גוף זר, טשטוש משתנה ודמעת רפלקסיבית. הסיבה יכולה להיות ירידה בהפרשת דמעות, אידוי מוגבר או דלקת בעפעפיים. הטיפול כולל תחליפי דמעות, ג׳לים ללילה, היגיינת עפעפיים וטיפול בדלקת לפי הצורך. במצבים מסוימים משתמשים בפקקי ניקוז או בתרופות נוגדות דלקת מקומיות.

שפשוף או ארוזיה חוזרת

שפשוף קרנית מופיע לאחר טראומה שטחית, כמו ציפורן או ענף. הוא גורם לכאב חד, רגישות לאור ודמעת. ארוזיה חוזרת יכולה להופיע לאחר שפשוף ישן או עקב חולשה בהיצמדות האפיתל. הטיפול יכול לכלול משחות אנטיביוטיות, עדשת מגע טיפולית, טיפות להפחתת דלקת והימנעות מחיכוך העין.

קרטיטיס זיהומית

קרטיטיס היא דלקת של הקרנית. היא יכולה להיגרם מחיידקים, וירוסים (כולל HSV), פטריות או אקנתאמבה. עדשות מגע מעלות סיכון, בעיקר בשימוש ממושך, רחצה עם עדשות או חיטוי לא תקין. קרטיטיס זיהומית מתבטאת בכאב, ירידה בראייה, אודם והפרשה. טיפול מהיר מצמצם סיכון לצלקות ולחור בקרנית.

קרטוקונוס ושינויים אקטזיים

קרטוקונוס הוא דקיקה והתקמרות של הקרנית לצורת חרוט. הוא מוביל לאסטיגמציה לא סדירה ולטשטוש שמתקדם לאורך זמן. השלב המוקדם יכול להגיב למשקפיים, ובהמשך נדרשות עדשות מגע מיוחדות. טיפול שמטרתו לייצב את הקרנית כולל cross-linking. במקרים מתקדמים נשקלת השתלת קרנית או השתלת שכבות.

עכירות ובצקת אנדותלית

תפקוד אנדותל ירוד גורם להצטברות נוזלים בקרנית ולירידה בשקיפות. מצב זה יכול להופיע כחלק מדיסטרופיות, לאחר ניתוחים תוך עיניים או בעקבות מחלות אחרות. הטיפול תלוי בחומרה, והוא כולל טיפות היפרטוניות להקלה זמנית ולעיתים השתלת אנדותל.

גורמי סיכון שניתן להפחית

חלק משמעותי מפגיעות הקרנית קשור להרגלים ולמצבים רפואיים נלווים. הפחתת גורמי סיכון תורמת למניעת זיהומים ולשימור ראייה.

• עדשות מגע: שימוש ממושך, שינה עם עדשות שלא מיועדות לכך, מגע עם מים וחיטוי לא נכון.
• חיכוך עיניים: שכיח באלרגיה. הוא מחמיר יובש ועלול לתרום להחמרת קרטוקונוס.
• עבודה בסביבה מאובקת או כימית: מעלה סיכון לטראומה ולכוויות.
• מחלות כרוניות: סוכרת יכולה להשפיע על ריפוי אפיתל ועל רגישות עצבית.

במצבים של מחלות רקע, מעקב מדדים תומך בהחלטות רפואיות כלליות. לדוגמה, ניתן לעקוב אחר איזון סוכר באמצעות מחשבון HbA1c ולהעריך סיכון קרדיווסקולרי באמצעות מחשבון לחץ דם. הקשר אינו מחליף בדיקת עיניים, אך הוא מסייע בניהול בריאות כולל.

אבחון: בדיקה קלינית, מיפוי וטכנולוגיות עזר

רופא עיניים מאבחן בעיות קרנית באמצעות תשאול ממוקד ובדיקה במנורת סדק. הבדיקה כוללת הערכת פני שטח הקרנית, שכבת הדמעות, נוכחות כיב או תסנין, ומדידת חדות ראייה. צביעה בפלואורסצאין מאפשרת לזהות שפשופים, כיבים והפרעה בבריאות האפיתל.

במצבים של חשד לקרטוקונוס או שינוי קמירות נדרשים לעיתים:

• טופוגרפיה או טומוגרפיה של הקרנית: מיפוי קמירות ועובי.
• פכימטריה: מדידת עובי הקרנית, רלוונטית גם לפני ניתוחי לייזר.
• ספירת תאי אנדותל: הערכת תפקוד אנדותלי לפני ואחרי ניתוחים.

בחשד לזיהום קשה, הרופא עשוי לבצע נטילת תרבית מהקרנית לפני התחלת טיפול או במקביל אליו, כדי להתאים טיפול אנטיביוטי או אנטיפטרייתי.

טיפול: משמרני, תרופתי וכירורגי לפי הגורם

הטיפול בקרנית תלוי באבחנה, בעומק הפגיעה ובסיכון לצלקת. הרופא בוחר טיפול שמטרתו להפחית דלקת וכאב, למנוע זיהום, ולשקם את פני השטח והשקיפות.

טיפול משמרני

• תחליפי דמעות ללא חומר משמר במצבי יובש.
• הפסקת עדשות מגע עד להחלמה.
• הגנה מפני אור ושימוש במשקפי שמש בעת פוטופוביה.

טיפול תרופתי

• אנטיביוטיקה מקומית בקרטיטיס חיידקית או בשפשוף עם סיכון לזיהום.
• טיפול אנטי ויראלי בקרטיטיס הרפטית לפי שיקול הרופא.
• טיפול אנטיפטרייתי או אנטי פרזיטי בזיהומים ספציפיים.
• נוגדי דלקת במקרים מסוימים, תחת בקרה רפואית, כדי לא להחמיר זיהום.

טיפול פרוצדורלי וכירורגי

• Cross-linking לייצוב קרטוקונוס והאטת התקדמות.
• PTK או טיפולי לייזר שטחיים למצבים מסוימים של צלקת שטחית או ארוזיה חוזרת.
• השתלת קרנית מלאה או שכבתית, כאשר יש עכירות משמעותית או כשל אנדותלי מתקדם.

מצב תזונתי ומשקל גוף משפיעים על בריאות כללית ועל דלקתיות מערכתית. במטופלים עם עודף משקל ניתן להעריך מדדים בסיסיים באמצעות מחשבון BMI, כחלק מתמונה רפואית רחבה, לצד הנחיות רפואיות מותאמות.

מתי לפנות בדחיפות

תסמינים מסוימים דורשים הערכה מהירה, כי הם יכולים להעיד על כיב זיהומי או סיכון לצלקת קבועה:

• כאב חד בעין עם ירידה בראייה.
• רגישות משמעותית לאור או קושי לפתוח את העין.
• אודם מקומי עם נקודה לבנה על הקרנית.
• הפרשה מוגלתית.
• תסמינים אצל מרכיבי עדשות מגע, במיוחד לאחר חשיפה למים.
• כווייה כימית או חשד לגוף זר שחודר לעין.

במקרים אלה אין להדביק רטייה ללא הנחיה, ואין להמשיך להרכיב עדשות. רופא עיניים ינחה על טיפול ממוקד ועל מעקב תכוף.

מניעה ושגרה שמגינות על הראייה

מניעת פגיעות בקרנית נשענת על הרגלים פשוטים. שימוש במשקפי מגן בעבודה מסוכנת מפחית טראומה. הימנעות מחיכוך עיניים מפחיתה החמרה באלרגיה ובקרטוקונוס. היגיינת עדשות מגע, כולל אי שימוש במי ברז וחיטוי לפי הוראות, מפחיתה משמעותית קרטיטיס זיהומית. טיפול ביובש ובדלקת עפעפיים משפר יציבות דמעות ומגן על האפיתל.

מעקב עיניים תקופתי מתאים במיוחד לאנשים עם עדשות מגע, קרטוקונוס, יובש משמעותי, או מחלות כרוניות שמשפיעות על ריפוי. כך ניתן לזהות שינוי מוקדם, להתאים טיפול ולשמר איכות ראייה לאורך זמן.