תעלה קוביטלית: תסמינים אבחון וטיפול

כאב או נימול באצבעות הרביעית והחמישית, חולשה באחיזה, והחמרה בזמן כיפוף המרפק הם סימנים שכיחים ללחץ על העצב האולנרי באזור המרפק. מצב זה נקרא תסמונת התעלה הקוביטלית. מדובר בהפרעה נוירולוגית שכיחה יחסית, שעלולה לפגוע בתפקוד היד ובהרגשה היומיומית. אבחון מוקדם וטיפול מדורג מפחיתים סיכון לנזק עצבי קבוע.

אנטומיה קצרה: מהי התעלה הקוביטלית

התעלה הקוביטלית היא מסלול צר בצד הפנימי של המרפק. בתעלה עוברים העצב האולנרי וכלי דם ורקמות רכות. העצב האולנרי אחראי לתחושה באצבע הקטנה ובחצי האולנרי של הקמיצה, ולתפקוד חלק משרירי כף היד והאמה. בזמן כיפוף המרפק נפח התעלה קטן והעצב נמתח. לכן לחץ חוזר או ממושך באזור זה עלול לגרום לתסמונת התעלה הקוביטלית.

תסמינים אופייניים והתקדמות המחלה

הסימנים תלויים במשך הלחץ ובעוצמתו. בתחילה מופיעות הפרעות תחושה, ובהמשך תיתכן חולשה מוטורית.

• נימול או הירדמות באצבע הקטנה ובקמיצה, לעיתים בעיקר בלילה.
• כאב או אי נוחות בצד הפנימי של המרפק, לעיתים עם הקרנה לאמה.
• החמרה בזמן כיפוף המרפק, נהיגה, שיחה בטלפון, או שינה עם מרפק כפוף.
• ירידה בכוח אחיזה ובדיוק פעולות עדינות, כמו כתיבה או כפתורים.
• בשלב מתקדם: דלדול שרירים בכף היד, קושי בפישוק וסגירת אצבעות, ולעיתים נטייה לעיוות בצורת כף היד.

ככל שהלחץ על העצב ממושך יותר, כך גדל הסיכון לפגיעה תפקודית שנדרשת להחלמה ארוכה יותר, ולעיתים אינה מלאה.

גורמי סיכון וגורמים שכיחים

במרבית המקרים מדובר בשילוב של גורמים מכניים והרגלי שימוש במרפק. גורמים שכיחים כוללים:

• כיפוף מרפק ממושך, במיוחד בזמן שינה.
• הישענות חוזרת על המרפק, למשל על שולחן עבודה או משענת רכב.
• עבודה עם תנועות חוזרות של המרפק או שימוש בכלים רוטטים.
• פציעה קודמת, שבר או נקע סביב המרפק, שינויים גרמיים או צלקת.
• דלקת מפרקים או עיבוי רקמות רכות באזור.
• תת פריקה של העצב האולנרי: העצב מחליק ממקומו בעת כיפוף המרפק.
• מחלות מערכתיות שפוגעות בעצבים פריפריים, כגון סוכרת.

כאשר קיים חשד להשפעה מטבולית או נוירופתיה כללית, ניתן להיעזר גם במדדים כלליים. לדוגמה, במעקב סוכרת אפשר להצליב מידע עם תוצאה מחושבת באמצעות מחשבון HbA1c.

אבחון: איך רופא מאבחן תסמונת תעלה קוביטלית

האבחון מתחיל באנמנזה ממוקדת ובבדיקה גופנית נוירולוגית של תחושה, כוח ורפלקסים. הרופא בודק את דפוס הנימול, את ההשפעה של כיפוף המרפק, ואת רגישות האזור לאורך מסלול העצב.

בדיקה גופנית נפוצה

• מבחן כיפוף מרפק: החזקת המרפק בכיפוף יכולה לשחזר נימול.
• ניקוש על העצב באזור המרפק: עלול ליצור תחושת זרם לאצבעות.
• הערכת כוח שרירים אינטרינזיים בכף היד ואחיזה.
• בדיקת תחושה באצבע הקטנה והקמיצה.

בדיקות עזר

• בדיקת הולכה עצבית ו-EMG: מעריכה האטה בהולכה או פגיעה אקסונלית, ומסייעת לשלול לחץ באזור אחר.
• אולטרסאונד עצב: מדגים עיבוי עצב, תת פריקה, או לחץ מקומי.
• MRI במקרים נבחרים: כאשר יש חשד למסות, שינויים גרמיים, או פתולוגיה מורכבת.

לעיתים קיימת חפיפה עם תסמונות אחרות, כגון לחץ בתעלה הקרפלית או בעמוד השדרה הצווארי. לכן נדרשת התאמה בין התסמינים, הבדיקה והבדיקות הנלוות.

טיפול שמרני: מה עושים לפני ניתוח

במקרים קלים עד בינוניים, טיפול שמרני הוא הגישה הראשונית. המטרה היא להפחית לחץ ומתיחה של העצב ולאפשר התאוששות עצבית.

• שינוי הרגלים: הפסקת הישענות על המרפק והפחתת כיפוף ממושך.
• סד לילה או קיבוע רך שמגביל כיפוף מרפק בזמן שינה.
• פיזיותרפיה ותרגול: הנחיות ארגונומיות, תרגילי החלקת עצב, וחיזוק מדורג בהתאם למצב.
• טיפול בכאב: נוגדי דלקת לפי התאמה רפואית, וקירור מקומי במצבים מסוימים.

אם קיימים גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים או לחץ דם גבוה, איזון כללי עשוי לתמוך בבריאות עצבים וכלי דם. ניתן להיעזר במדידה וחישוב באמצעות מחשבון לחץ דם.

בדרך כלל מעריכים תגובה לטיפול שמרני לאורך שבועות עד חודשים. החמרה בתחושה, ירידה בכוח או דלדול שרירים מחייבים הערכה מוקדמת יותר.

טיפול ניתוחי: מתי שוקלים ומה האפשרויות

שוקלים ניתוח כאשר הטיפול השמרני אינו משפר תסמינים, כאשר יש פגיעה מוטורית משמעותית, או כאשר בדיקות מצביעות על לחץ מתקדם. מטרת הניתוח היא לשחרר את העצב מלחץ ולמנוע נזק נוסף.

• שחרור תעלה קוביטלית (in situ decompression): פתיחת הרצועות והרקמות הלוחצות על העצב ללא העברתו.
• העברת העצב קדימה (anterior transposition): העברת העצב למסלול קדמי כדי להפחית מתיחה בכיפוף מרפק. קיימות טכניקות תת עורית, תוך שרירית או תת שרירית.
• אפיקונדילקטומיה מדיאלית חלקית במקרים נבחרים: שינוי גרמי שמפחית חיכוך או לחץ.

הבחירה תלויה באנטומיה, בתת פריקה של העצב, בחומרת הפגיעה, ובניסיון הכירורג. לאחר ניתוח נדרשים שיקום ותנועה מדורגת. זמן ההחלמה משתנה, ושיפור בתחושה יכול להתרחש מוקדם יותר משיפור בכוח.

סיבוכים אפשריים ומהלך החלמה

רוב המטופלים משתפרים, אך יש סיכונים כלליים וספציפיים:

• רגישות או כאב באזור הצלקת.
• החמרה זמנית בתחושה עקב גירוי עצבי.
• זיהום או דימום, נדיר.
• הישנות תסמינים או שיפור חלקי בלבד, בעיקר כאשר הנזק העצבי ממושך.

במהלך ההחלמה מומלץ להימנע מהישענות על המרפק, להקפיד על הנחיות השיקום, ולהעלות עומסים בהדרגה. מדדים כלליים כמו משקל עשויים להשפיע על דלקתיות ועומס מכני. ניתן להעריך יחס משקל-גובה בעזרת מחשבון BMI.

מתי לפנות לבדיקה דחופה

פנו לרופא בהקדם אם מופיעים אחד או יותר מהבאים:

• חולשה מתקדמת ביד או נפילת חפצים בתדירות עולה.
• דלדול שרירים בכף היד או קושי חדש בפישוק אצבעות.
• אובדן תחושה משמעותי או כאב חריף שמפריע לשינה ולתפקוד.
• תסמינים לאחר חבלה במרפק.

אבחון מוקדם מאפשר טיפול פשוט יותר ומפחית סיכון לפגיעה עצבית מתמשכת.