מפרקי הפצט הם מפרקים קטנים בזוגות, שנמצאים מאחורי כל חוליה בעמוד השדרה. הם מכוונים את התנועה בין החוליות, מגבילים תנועות קיצון, ותורמים ליציבות. כאשר מתפתח בהם עומס, דלקת או שחיקה, כאב יכול להופיע בצוואר, בגב העליון או בגב התחתון, ולעיתים להקרין לאזורים סמוכים. הבנת המבנה של המפרק, דפוסי הכאב והאפשרויות האבחוניות והטיפוליות מאפשרת טיפול מדויק יותר והפחתת כאב.
אנטומיה ותפקיד ביומכני
מפרקי הפצט נקראים גם מפרקים זיגפופיזיאליים. כל מפרק נוצר בין שתי זיזים מפרקיים של חוליות סמוכות. למפרק יש סחוס מפרקי, קופסית מפרקית ונוזל סינוביאלי. הקופסית עשירה בעצבים, ולכן גירוי או מתיחה שלה יכולים לגרום לכאב.
התפקיד הביומכני תלוי באזור בעמוד השדרה:
- צוואר (C-spine): מאפשר טווח תנועה רחב יותר של סיבוב וכיפוף-יישור, ולכן רגיש לעומסים חוזרים ולתאונות כגון צליפת שוט.
- גב עליון (T-spine): מוגבל יותר בשל בית החזה, אך עדיין יכול להיות מקור לכאב מקומי.
- גב תחתון (L-spine): נושא עומס משמעותי ומווסת תנועות כיפוף-יישור וסיבוב. עומס מצטבר באזור זה קשור לשחיקת פצט ולכאב גב תחתון.
בין מרכיבי התנועה בעמוד השדרה, המפרקים הפצטליים פועלים יחד עם הדיסק הבין-חולייתי. כאשר הדיסק מאבד גובה עם השנים, העומס עובר יותר למפרקי הפצט, ונוצר מעגל של שחיקה וכאב.
מה גורם לכאב שמקורו במפרקים
כאב פצטלי נובע לרוב משילוב של שינויים ניווניים, עומסים חוזרים או פציעה. השינויים העיקריים כוללים שחיקה של הסחוס, התעבות קופסית המפרק, נוזל דלקתי, והיווצרות זיזי עצם. במקרים מסוימים נוצרת ציסטה סינוביאלית סמוך למפרק, שעלולה ללחוץ על שורש עצב ולגרום לתסמינים דמויי כאב רדיקולרי.
גורמי סיכון שכיחים:
- גיל והתקדמות שינויים ניווניים בעמוד השדרה
- השמנה או עומס מכני מוגבר
- עבודה פיזית עם הרמות וכיפופים חוזרים
- ישיבה ממושכת עם יציבה לקויה
- ירידה בכוח שרירי הליבה וביציבות האגן
- חבלה, במיוחד תאונות דרכים עם מעורבות צוואר
כדי להעריך עומס משקל כגורם מחמיר, ניתן להשתמש במחשבון BMI ולשלב את הנתון עם הערכת תפקוד וכאב.
תסמינים אופייניים ודפוסי כאב
כאב שמקורו במפרקי הפצט הוא לרוב כאב עמוק, מקומי או פרה-ספינלי, שמחמיר בתנועות מסוימות. הדפוס משתנה לפי האזור:
- צוואר: כאב בצוואר עם הקרנה לשכמה או לכתף, לעיתים כאבי ראש ממקור צווארי. החמרה שכיחה ביישור או בסיבוב הראש לצד המעורב.
- גב תחתון: כאב גב תחתון שמחמיר בעמידה ממושכת, בהליכה או ביישור לאחור. לעיתים יש הקרנה לישבן או לירך אחורית, אך בדרך כלל ללא סימנים נוירולוגיים מובהקים.
מאפיין שימושי להבדלה: כאב פצטלי נוטה לפחות להתאים למסלול דרמטומלי חד של שורש עצב, בניגוד לפריצת דיסק קלאסית. עם זאת, לעיתים יש חפיפה בין המצבים.
אבחון קליני והדמיה
האבחון מתחיל באנמנזה ובבדיקה גופנית. הרופא בודק את הקשר בין הכאב לתנועה, את טווחי התנועה, ואת נוכחות סימנים נוירולוגיים כגון חולשה, שינוי תחושה או החזרי גידים. בדיקות פרובוקציה, כמו יישור וסיבוב בעמוד השדרה, יכולות לעורר כאב פצטלי אך אינן ספציפיות לחלוטין.
הדמיה יכולה לסייע, אך יש לה מגבלות:
- רנטגן: מדגים יישור לורדוזה, ירידת גובה דיסק וזיזי עצם, אך אינו מעריך היטב רקמות רכות.
- CT: מדגים היטב שינויים גרמיים במפרקי הפצט.
- MRI: מאפשר הערכת דיסקים, תעלה ספינלית, בצקת במפרק או ציסטות סינוביאליות.
נקודה מרכזית: שינויים ניווניים בהדמיה נפוצים גם באנשים ללא כאב. לכן הקביעה שהכאב מקורו בפצט נשענת על התאמה בין קליניקה, הדמיה, ולעיתים גם בדיקות אבחנתיות פולשניות.
בלוקים אבחנתיים והערכת מקור הכאב
כאשר יש חשד לכאב שמקורו במפרקי הפצט, ניתן לבצע הזרקה אבחנתית בהנחיית שיקוף או אולטרסאונד. קיימות שתי גישות עיקריות:
- הזרקה למפרק עצמו: חומר מאלחש ולעיתים סטרואיד לתוך חלל המפרק.
- חסימת הענף המדיאלי (Medial Branch Block): מאלחש סביב עצב קטן שמעצבב את המפרק.
ירידה משמעותית בכאב לזמן קצר לאחר מאלחש תומכת בכך שהמפרק הוא מקור הכאב. לעיתים מבצעים שתי חסימות נפרדות כדי להפחית אבחנה חיובית-שגויה, במיוחד לפני טיפול בצריבה בגלי רדיו.
טיפול שמרני: תנועה, פיזיותרפיה ותרופות
במרבית המקרים מתחילים בטיפול שמרני, שמכוון להפחתת כאב ושיפור תפקוד. הטיפול כולל שילוב של חינוך לתנועה, פיזיותרפיה והתאמת עומסים.
פיזיותרפיה ושיקום
- חיזוק שרירי ליבה ושרירי גו עמוקים
- שיפור שליטה מוטורית ויציבה
- תרגול תנועות הדרגתיות והפחתת הימנעות מתנועה
- עבודה על ניידות ירכיים וחגורת כתפיים לפי האזור הכואב
טיפול תרופתי
- נוגדי דלקת לא סטרואידליים לפי התאמה רפואית
- אקמול לפי צורך
- לעיתים קצר מועד של מרפי שרירים במצבי ספאזם נלווה
במצבים שבהם יש גורמי סיכון קרדיווסקולריים, מעקב אחר לחץ דם יכול לסייע בהתאמת טיפול, וניתן להיעזר במחשבון לחץ דם לצורך תיעוד והבנה של ערכים לאורך זמן.
טיפולים פולשניים: הזרקות וצריבה בגלי רדיו
כאשר טיפול שמרני אינו מספק, ניתן לשקול טיפולים פולשניים לפי תסמינים וממצאים:
- הזרקה סטרואידלית: עשויה להפחית דלקת וכאב לפרק זמן משתנה. התגובה אינה אחידה בין מטופלים.
- צריבה בגלי רדיו (Radiofrequency Ablation): פגיעה מבוקרת בענף המדיאלי שמעצבב את המפרק. טיפול זה מתאים בעיקר כאשר חסימות אבחנתיות הראו הטבה ברורה. ההקלה יכולה להימשך חודשים ולעיתים יותר, עד לצמיחה עצבית מחדש.
סיבוכים אפשריים נדירים כוללים כאב זמני לאחר הפרוצדורה, דימום מקומי, זיהום, או פגיעה עצבית. ביצוע בהנחיית דימות ובידיים מנוסות מפחית סיכון.
אבחנה מבדלת: לא כל כאב גב הוא פצט
כאב בעמוד השדרה יכול לנבוע ממקורות רבים. האבחנה המבדלת כוללת פריצת דיסק, היצרות תעלת השדרה, כאב ממקור שרירי, מפרק סקרואיליאק, שברים אוסטאופורוטיים, ולעיתים נדירות זיהום או גידול. סימני אזהרה כמו חום, ירידה לא מוסברת במשקל, חולשה מתקדמת, הפרעה בסוגרים או כאב לילי מתמשך מצריכים בירור רפואי מיידי.
מניעה והפחתת הישנות
מניעה מתמקדת בניהול עומסים ובהתמדה בתנועה מותאמת. ירידה במשקל יכולה להפחית עומס בעמוד השדרה, ותכנון תזונתי יכול לסייע בהשגת יעד אנרגטי יומי. לשם הערכה פרקטית של צריכת אנרגיה ניתן להיעזר במחשבון קלוריות ולשלב אותו עם תוכנית פעילות הדרגתית.
- חלוקת הרמות ומשאות לאורך היום והימנעות מהרמות כפופות
- הפסקות תנועה קצרות בזמן ישיבה ממושכת
- חיזוק שרירי ליבה 2–4 פעמים בשבוע לפי יכולת
- שינה ותנוחות שמפחיתות עומס, במיוחד בזמן התלקחות
סיכום רפואי
מפרקי הפצט הם מקור שכיח לכאב צווארי ולכאב גב תחתון, בעיקר על רקע שינויים ניווניים ועומסים מצטברים. האבחון נשען על שילוב בין בדיקה קלינית, הדמיה לפי הצורך, ולעיתים חסימות אבחנתיות. הטיפול מתקדם בהדרגה מטיפול שמרני לשיקום ותרופות, ועד הזרקות וצריבה בגלי רדיו במקרים מתאימים. גישה מותאמת אישית, שמדגישה תפקוד ותנועה לצד הקלה בכאב, משפרת תוצאות לאורך זמן.