זיהום פטרייתי בעין הוא מצב נדיר יחסית, אך הוא עלול להתקדם במהירות ולגרום לפגיעה משמעותית בראייה אם לא מאבחנים אותו בזמן. במקרים רבים הוא מתחיל כגירוי קל, תחושת גוף זר או כאב, וממשיך לאודם, טשטוש ראייה והפרשה. הבעיה המרכזית היא שהסימנים הראשונים דומים לזיהומים אחרים בקרנית, ולכן נדרש בירור ממוקד כדי לבחור טיפול מתאים ולהפחית סיכון לצלקת בקרנית או לסיבוכים עמוקים יותר.
מתי לחשוד בזיהום פטרייתי
זיהום פטרייתי בעין מערב לרוב את הקרנית, ולכן השם הרפואי הנפוץ הוא קרטיטיס פטרייתית. החשד עולה כאשר תסמיני דלקת בקרנית נמשכים למרות טיפול אנטיביוטי, או כאשר קיימים גורמי סיכון אופייניים. האדם מתאר כאב בעין, אודם, רגישות לאור, דמעת, טשטוש ראייה ותחושת גוף זר. לעיתים מופיעה הפרשה, אך היא אינה תמיד מרשימה.
רופאי עיניים מחפשים גם דפוסים קליניים אופייניים בבדיקה במנורת סדק, כגון כיב קרנית עם שוליים לא סדירים, הסתננות עמוקה, נגעים לווייניים סביב הכיב או תגובה דלקתית בלשכה הקדמית. עם זאת, אין סימן אחד שמאשר את האבחנה ללא בדיקות מעבדה.
גורמי סיכון שכיחים
הסיכון עולה כאשר יש פגיעה במשטח הקרנית או ירידה בהגנה החיסונית המקומית. גורמי הסיכון השכיחים כוללים:
- חבלה מקרקע או מצמחייה כגון שריטה מענף, קוץ או אדמה, במיוחד בעבודות חקלאיות או גינון.
- שימוש בעדשות מגע, בעיקר שימוש ממושך, שינה עם עדשות, או היגיינה לא תקינה של התמיסה והקופסה.
- טיפול בטיפות סטרואידים או שימוש לא מבוקר בטיפות, שמחליש תגובה דלקתית ומאפשר שגשוג פתוגנים.
- מחלות משטח עין כגון יובש עיני משמעותי, מחלות עפעפיים או פגיעה עצבית בקרנית.
- סוכרת או דיכוי חיסוני, שמעלים סיכון לזיהומים ולהחלמה איטית יותר. למעקב על איזון סוכר ניתן להיעזר במחשבון HbA1c כדי להבין את משמעות הערכים לאורך זמן.
אילו פטריות גורמות לזיהום
הגורמים משתנים לפי אקלים, חשיפה וסביבה. באזורים חמים ולחים שכיחות יותר פטריות חוטיות (Filamentous) כגון Fusarium ו-Aspergillus, שלעיתים נקשרות לחבלה מצמחייה או לעדשות מגע. פטריות שמריות כגון Candida שכיחות יותר אצל אנשים עם משטח עין פגוע כרונית, לאחר ניתוחי עיניים, או אצל מדוכאי חיסון.
לסוג הפטרייה יש משמעות טיפולית, משום שהרגישות לתרופות אנטיפטרייתיות אינה זהה בין פטריות חוטיות לשמריות.
אבחון: בדיקה קלינית ובדיקות מעבדה
אבחון מדויק נשען על שילוב בין מראה הקרנית בבדיקה לבין דגימה מהכיב. רופא עיניים מבצע גרידה עדינה של הקרנית (Corneal scraping) ושולח למיקרוסקופיה ותרבית. במקומות מסוימים מוסיפים גם PCR או בדיקות מולקולריות כדי לקצר זמן תשובה.
בדיקות נפוצות כוללות:
- צביעות מיקרוסקופיות לחיפוש קורים או שמרים.
- תרבית על מצעים ייעודיים לפטריות, שעשויה להימשך ימים עד שבועות.
- בדיקת רגישות לתרופות במקרים מסוימים.
במקרים של חשד להתפשטות פנימית או כאשר אין שיפור, הרופא עשוי לבצע הדמיה משלימה או הערכה של הלשכה הקדמית והזגוגית כדי לשלול זיהום תוך עיני.
טיפול: תרופות מקומיות, טיפול סיסטמי ופרוצדורות
הטיפול בזיהום פטרייתי בעין מתבסס על מתן תרופות אנטיפטרייתיות מוקדם ככל האפשר ועל מעקב הדוק. בחירת התרופה תלויה בחומרת המחלה, במיקום הכיב, בעומק המעורבות ובסוג הפטרייה המשוער או המאומת.
טיפול מקומי בטיפות
הטיפול העיקרי הוא טיפות אנטיפטרייתיות בתדירות גבוהה בתחילת הדרך. תרופות מקובלות כוללות נטמיצין 5 אחוז (יעילה במיוחד נגד פטריות חוטיות רבות), או אמפוטריצין B במצבים מסוימים. לעיתים משתמשים גם בתכשירים ממשפחת האזולים כגון ווריקונזול, בהתאם לשיקול קליני ולזמינות.
טיפול סיסטמי
כאשר הכיב עמוק, קיים חשד למעורבות מעבר לקרנית, או כאשר התגובה לטיפול המקומי חלקית, הרופא עשוי להוסיף טיפול פומי אנטיפטרייתי. החלטה זו תלויה גם בגיל, תפקודי כבד, אינטראקציות תרופתיות ומחלות רקע.
התערבויות נוספות
- הפסקת עדשות מגע והשלכת העדשות והקופסה כדי למנוע הדבקה חוזרת.
- הסרת אפיתל או דהברידמנט במקרים מסוימים כדי לשפר חדירת תרופה.
- הזרקה מקומית לתוך הקרנית או סביב הקרנית במצבים קשים, לפי פרוטוקול מרכזי.
- השתלת קרנית טיפולית כאשר יש סכנת התנקבות, כישלון טיפול תרופתי או נזק מבני מתקדם.
טיפות סטרואידים אינן ניתנות באופן שגרתי בשלבים הראשונים של זיהום פטרייתי, משום שהן עלולות להחמיר התפשטות. שימוש בסטרואידים נשקל רק במקרים נבחרים, תחת פיקוח רופא עיניים, לאחר שליטה מספקת בזיהום ובהתבסס על תוצאות התרבית והתגובה הקלינית.
סיבוכים אפשריים והשפעה על הראייה
ללא טיפול מתאים, הזיהום יכול לגרום לצלקת בקרנית, לעיוות פני הקרנית, לאסטיגמציה לא סדירה ולטשטוש ראייה קבוע. במקרים חמורים ייתכנו התנקבות קרנית, זיהום לתוך העין (אנדופתלמיטיס) ואף צורך בניתוחים מורכבים לשימור גלגל העין.
הפרוגנוזה תלויה בזמן התחלת הטיפול, בעומק הכיב, בסוג הפטרייה ובהיענות לטיפול. לכן מעקב תכוף בימים הראשונים הוא חלק מהטיפול עצמו.
מתי לפנות בדחיפות לרופא עיניים
יש לפנות בהקדם לבדיקה כאשר מופיעים אחד או יותר מהבאים:
- כאב עיני משמעותי או החמרה מהירה בכאב.
- ירידה בחדות הראייה או טשטוש חדש.
- רגישות ניכרת לאור, אודם בולט או תחושת גוף זר שאינה חולפת.
- כיב נראה לעין, נקודה לבנה על הקרנית או הפרשה גוברת.
- תסמינים לאחר חבלה מצמחייה או לאחר שימוש בעדשות מגע.
במצבים אלה, טיפול עצמי או דחייה של בדיקה עלולים לעכב אבחון ולהגדיל סיכון לנזק קבוע.
מניעה: היגיינה, עדשות מגע ובריאות כללית
מניעה מתמקדת בהפחתת טראומה לקרנית ובהקטנת חשיפה לפתוגנים. כללים מעשיים כוללים היגיינת ידיים לפני מגע בעין או בעדשות, הימנעות משינה עם עדשות אם לא הותאם לכך סוג העדשה, החלפת קופסת עדשות באופן קבוע, והימנעות משטיפת עדשות במים. בעבודה עם צמחייה מומלץ להשתמש במשקפי מגן.
בריאות כללית מאוזנת תומכת גם בהחלמה ובחיסוניות. איזון סוכרת מפחית סיכון לזיהומים ומסייע בריפוי. למעקב אחר לחץ דם, שמהווה מדד בריאותי נלווה אצל רבים, ניתן להיעזר במחשבון לחץ דם. במצבים של עודף משקל, שיכול להתלוות לתנגודת לאינסולין ולדלקת מערכתית, אפשר להעריך מצב משקל באמצעות מחשבון BMI.
מעקב ושיקום ראייה לאחר החלמה
לאחר שליטה בזיהום, המטרה עוברת לשיקום איכות הראייה ולמניעת הישנות. רופא העיניים מעריך אם נותרה צלקת מרכזית, אם קיימת אסטיגמציה לא סדירה, ואם יש צורך בעדשות מגע מיוחדות, בטיפול ביובש עיני או בהמשך הערכה לניתוח קרנית אלקטיבי במקרים נבחרים.
גם לאחר שיפור תסמינים, הפסקת טיפול מוקדמת עלולה להביא להחמרה חוזרת. לכן תוכנית הפחתת טיפות מתבצעת לפי בדיקה קלינית ולא לפי תחושה בלבד.
סיכום קליני
זיהום פטרייתי בעין הוא דלקת קרנית מסוכנת יחסית, עם דמיון לזיהומים אחרים ועם צורך באבחון מעבדתי ממוקד. טיפול אנטיפטרייתי מוקדם, מעקב צמוד והתאמת תרופה לגורם הזיהומי מפחיתים סיכון לצלקת ולפגיעה קבועה בראייה. היגיינת עדשות מגע, הגנה מפני חבלה מצמחייה וניהול מחלות רקע תומכים במניעה ובתוצאות הטיפול.