הרפס גניטלי הוא זיהום ויראלי שכיח המועבר בעיקר במגע מיני, ולעיתים גם במגע עור לעור באזור אברי המין. המחלה מתבטאת לעיתים בשלפוחיות וכיבים כואבים, ולעיתים אינה גורמת לתסמינים כלל. למרות שאין טיפול שמעלים את הנגיף מהגוף, ניתן להפחית התפרצויות, לקצר משך תסמינים ולהקטין סיכון להדבקה באמצעות טיפול אנטי ויראלי, התאמות התנהגותיות וניהול נכון של מצבים מיוחדים כמו הריון ופגיעה חיסונית.
הנגיף, ההדבקה והמהלך הטבעי
הרפס גניטלי נגרם לרוב על ידי HSV-2, ולעיתים על ידי HSV-1, במיוחד לאחר מגע אורו גניטלי. לאחר ההדבקה הראשונית הנגיף נכנס לתאי עצב סמוכים ונשאר רדום. בתקופות שונות הוא יכול להתעורר ולגרום להתפרצות. ההדבקה מתרחשת במגע עם נגעים, הפרשות או ריריות, ולעיתים גם ללא תסמינים עקב נשאות והפרשה אסימפטומטית של הנגיף.
תקופת הדגירה נעה לרוב בין 2 ל-12 ימים. הזיהום הראשוני נוטה להיות ממושך וחמור יותר מהתפרצויות חוזרות, אך גם מהלך קל או ללא תסמינים הוא אפשרי. תדירות ההתפרצויות תלויה בסוג הנגיף, במערכת החיסון ובגורמים אישיים כמו לחץ נפשי, מחלה חריפה, חיכוך מקומי ושינויים הורמונליים.
תסמינים וסימנים שכיחים
התסמינים יכולים לנוע מאי נוחות קלה ועד כאב משמעותי. רבים אינם מזהים את ההדבקה משום שהתסמינים קלים או לא טיפוסיים.
- שלפוחיות קטנות המתפתחות לכיבים שטחיים וכואבים באזור איברי המין, פי הטבעת או הירכיים הפנימיות
- צריבה במתן שתן, במיוחד כאשר יש כיבים קרובים לשופכה
- גרד, עקצוץ או תחושת שריפה מקומית לפני הופעת נגעים (prodrome)
- הגדלת קשריות לימפה במפשעות
- בזיהום ראשוני: חום, כאבי שרירים, עייפות
בנשים ייתכנו נגעים פנימיים בנרתיק או בצוואר הרחם ולכן כאב עשוי להתבטא כדיסאוריה, כאב ביחסי מין או הפרשה לא ספציפית. בגברים נגעים שכיחים על העטרה, העורלה או גוף הפין. בשני המינים ייתכנו נגעים סביב פי הטבעת גם ללא יחסי מין אנאליים, בשל פיזור עור לעור באזור.
אבחון מדויק והבדלה ממחלות אחרות
אבחון קליני בלבד עלול להטעות משום שנגעים דומים יכולים להופיע גם בעגבת, פטרת, אפטות, דלקות עור וגירויים מכניים. כאשר קיימים נגעים פעילים, הבדיקה המדויקת ביותר היא PCR מנגע, שמזהה DNA של HSV ומסייע גם בהבחנה בין HSV-1 ל-HSV-2. תרבית ויראלית אפשרית אך רגישה פחות, במיוחד כאשר הנגעים מתחילים להחלים.
בדיקות דם לנוגדנים (סרולוגיה) יכולות לסייע כאשר אין נגעים או כאשר רוצים להעריך חשיפה בעבר. עם זאת, לאחר הדבקה טרייה עשוי לחלוף זמן עד הופעת נוגדנים, ולכן תוצאה שלילית מוקדמת אינה שוללת הדבקה. את פירוש התוצאה יש לבצע בהקשר קליני ובשילוב ייעוץ רפואי.
טיפול בזמן התפרצות וטיפול מניעתי
מטרת הטיפול היא להקל על תסמינים, לקצר את משך ההתקף ולהפחית הפרשה והדבקה. הטיפול מתבסס על תרופות אנטי ויראליות ממשפחת האנלוגים לנוקלאוזידים, כגון אציקלוביר, ולציקלוביר או פמיקלוביר. הרופא בוחר מינון ומשך לפי חומרת ההתקף, האם מדובר בזיהום ראשון או חוזר, ותפקוד כלייתי.
טיפול אפיזודי
בטיפול אפיזודי נוטלים תרופה בתחילת ההתקף, רצוי עם הופעת עקצוץ או תחושת שריפה מוקדמת. טיפול מוקדם מקצר את משך הנגעים ומפחית כאב. במקביל ניתן להיעזר במשככי כאבים, היגיינה עדינה, והימנעות מחיכוך מקומי.
טיפול סופרסיבי
בטיפול סופרסיבי נוטלים תרופה באופן יומי קבוע לתקופה שנקבעת לפי התדירות וההשפעה על איכות החיים. טיפול כזה מפחית משמעותית את מספר ההתפרצויות, ומקטין גם את הסיכון להעברת הנגיף לבן או בת זוג. ההחלטה על טיפול סופרסיבי מתאימה במיוחד למי שסובל מהתקפים תכופים, למי שיש בן זוג לא נשא, או במצבים מיוחדים כמו דיכוי חיסוני.
בחלק מהתרופות נדרש התאמת מינון בתפקוד כלייתי ירוד. לצורך הערכה כללית של תפקוד כליות ניתן להיעזר במחשבון GFR, אך קביעת מינון בפועל נעשית רק על ידי רופא ובהתאם לתרופה, גיל, משקל ומחלות נלוות.
מניעת הדבקה והפחתת סיכון
מניעה מתמקדת בהפחתת מגע עם הנגיף בזמן הפרשה. קונדום מפחית סיכון אך אינו מגן באופן מלא משום שהנגיף יכול להימצא בעור שאינו מכוסה. הימנעות ממגע מיני בזמן נגעים פעילים או בזמן תסמינים מקדימים מפחיתה הדבקה. טיפול סופרסיבי יומי מפחית סיכון נוסף, בעיקר בזוגות קבועים שבהם אחד נשא והשני אינו נשא.
- הימנעות ממגע מיני בזמן התפרצות או תסמיני prodrome
- שימוש עקבי בקונדום או סכר דנטלי, תוך הבנה שההגנה חלקית
- שיחה גלויה עם בני זוג על סטטוס והיסטוריה של התפרצויות
- שקילת טיפול סופרסיבי במקרי סיכון מוגבר
הריון, לידה והגנה על היילוד
בהריון, הדאגה המרכזית היא הרפס נאונטלי, זיהום נדיר אך מסוכן לתינוק. הסיכון הגבוה ביותר קיים כאשר ההדבקה הראשונית מתרחשת סמוך ללידה, משום שהאם עדיין לא פיתחה נוגדנים מגנים. כאשר לאם יש הרפס חוזר מוכר, הסיכון נמוך יותר, במיוחד אם אין נגעים בלידה.
ניהול המצב כולל מעקב רפואי, ולעיתים טיפול סופרסיבי בשליש האחרון כדי להפחית התפרצויות והפרשה בלידה. אם קיימים נגעים פעילים או תסמינים מחשידים בזמן צירים, לעיתים יומלץ על ניתוח קיסרי כדי להפחית חשיפה של היילוד. לתכנון זמנים בהריון ניתן להיעזר במחשבון תאריך לידה, אך החלטות טיפוליות מתקבלות מול רופא נשים ובהתאם להנחיות עדכניות.
אוכלוסיות בסיכון, סיבוכים וקשר למחלות נוספות
באנשים עם דיכוי חיסוני, למשל עקב תרופות מדכאות חיסון או מחלות מסוימות, ההתפרצויות יכולות להיות ממושכות, נרחבות וקשות יותר. במקרים נדירים יופיעו סיבוכים כמו דלקת קרום המוח אספטית, דלקת עצבית מקומית, או קושי במתן שתן עקב כאב ועווית. בכל הופעה של כאב חזק, חום גבוה, כאב ראש חריג, בלבול, או פגיעה עצבית יש לפנות לבדיקה דחופה.
הרפס גניטלי מעלה את הסיכון להדבקה ב-HIV בעת חשיפה, משום שנגעים ודלקת מקומית מקלים על חדירת נגיפים. לכן, במי שמאובחן עם הרפס גניטלי מומלץ לשקול בדיקות סקר לזיהומים נוספים המועברים במגע מיני בהתאם להערכת סיכון אישית.
ניהול אורח חיים, טריגרים ומעקב
הוכחות מחקריות אינן מצביעות על דיאטה יחידה שמונעת התפרצויות, אך שינה מספקת, הפחתת לחץ נפשי, וטיפול במחלות רקע יכולים להפחית טריגרים אצל חלק מהאנשים. במטופלים עם תחלואה מטבולית או מדדים כרוניים לא מאוזנים, שיפור איזון כללי עשוי לסייע בהתמודדות עם זיהומים חוזרים.
אם קיימת השמנה או עודף משקל, ניתן להעריך מצב משקל באמצעות מחשבון BMI. המידע מסייע לשיחה רפואית על הפחתת סיכון כללי, אך אינו מהווה טיפול ישיר בהרפס. מומלץ לבצע מעקב תקופתי כאשר יש התקפים תכופים, תופעות לוואי מהתרופות, או שינוי בדפוס המחלה.
מתי לפנות לרופא
- התפרצות ראשונה של שלפוחיות או כיבים באזור המין או פי הטבעת
- כאב משמעותי, קושי במתן שתן, חום או חולשה כללית
- הריון עם חשד להדבקה חדשה או התפרצות קרובה ללידה
- דיכוי חיסוני או טיפול ביולוגי עם הופעת נגעים
- נגעים שאינם מחלימים, או אבחנה לא ברורה
אבחון מוקדם וטיפול מותאם מפחיתים סבל, מקטינים סיכון להעברה ומאפשרים תכנון נכון במצבים כמו זוגיות קבועה או הריון.