נגיף הפפילומה האנושי HPV הוא אחד הזיהומים הנפוצים ביותר בעולם, בעיקר בהקשר של מגע מיני. רוב ההדבקות אינן גורמות לתסמינים וחולפות מעצמן, אך חלק מהזנים עלולים לגרום ליבלות באיברי המין או לשינויים טרום סרטניים וסרטניים, בעיקר בצוואר הרחם, בפי הטבעת, בלוע ובפין. הבנת דרכי ההדבקה, גורמי הסיכון והדרכים להפחתת סיכון מאפשרת קבלת החלטות רפואיות מדויקות, כולל חיסון, בדיקות סקר ושימוש עקבי באמצעי הגנה.
כיצד הנגיף עובר בין אנשים בפועל
HPV עובר בעיקר במגע ישיר עור לעור או רירית לרירית באזורי גוף שבהם הנגיף נמצא. ההדבקה מתרחשת כאשר תאים נגועים באים במגע עם מיקרו-שפשופים בעור או ברירית של אדם אחר. מגע כזה יכול לקרות גם ללא חדירה, גם ללא שפיכה, ולעיתים גם כאשר אין נגעים נראים לעין. לכן, אדם יכול להעביר HPV בלי לדעת שהוא נשא.
הנגיף יכול להימצא בעור של הפות, הפין, שק האשכים, אזור המפשעה, פי הטבעת ולעיתים גם בחלל הפה והלוע. המשמעות היא שכיסוי חלקי באמצעות קונדום מפחית סיכון אך אינו מבטל אותו לחלוטין, משום שאזורי עור שאינם מכוסים יכולים לשמש מקור הדבקה.
יחסי מין ללא חדירה ומגע אוראלי
הדבקה ב-HPV יכולה להתרחש גם במגע מיני שאינו כולל חדירה, כגון חיכוך איברי מין, מגע ידני באיברי המין ולאחר מכן מגע בריריות, או שימוש באביזרי מין שלא נוקו כראוי בין בני זוג. בנוסף, מגע אוראלי יכול להעביר זנים מסוימים לאזור הפה והלוע, וזנים אלה נקשרו בחלק מהמקרים לסרטן הלוע.
הסיכון עולה כאשר קיימים פצעים קטנים, דלקת מקומית או יובש בריריות, משום שמצבים אלה מקלים על חדירת הנגיף לתאים. גם נוכחות של מחלת מין אחרת יכולה להעלות סיכון עקב פגיעה במחסום הרירית.
האם אפשר להידבק משירותים ציבוריים או מגבות
במרבית המקרים, HPV מועבר במגע ישיר בין אנשים, ולא דרך משטחים. ההסתברות להדבקה משירותים ציבוריים, בריכות או מגבות נחשבת נמוכה מאוד. הסיבה היא שהנגיף מעדיף סביבה של עור וריריות, ומתקשה לשרוד זמן משמעותי בתנאים סביבתיים רגילים ובכמות מספקת להדבקה.
עם זאת, קיימים זני HPV שגורמים ליבלות בכפות הידיים והרגליים, והם יכולים לעבור במגע עם עור נגוע או משטח מזוהם בסביבה לחה, למשל בחדרי הלבשה. זנים אלה שונים בדרך כלל מהזנים המיניים, ולכן אין להסיק מהופעת יבלת בכף הרגל על קיום זיהום מיני.
מי בסיכון גבוה יותר להדבקה
הסיכון להידבק קשור לשכיחות המגעים שבהם מתקיים מעבר עור או רירית, וליכולת של מערכת החיסון לפנות את הנגיף. גורמי סיכון מרכזיים כוללים:
- תחילת פעילות מינית בגיל צעיר וריבוי בני זוג במהלך השנים.
- בן זוג שיש לו או לה בני זוג נוספים, גם אם מספר בני הזוג של האדם עצמו נמוך.
- עישון, שמקושר לירידה בתגובה החיסונית המקומית בצוואר הרחם.
- דיכוי חיסוני, למשל טיפול מדכא חיסון, HIV או לאחר השתלה.
- היעדר חיסון נגד HPV.
מצב רפואי כללי משפיע גם הוא על תפקוד החיסון. לדוגמה, איזון סוכרת מפחית סיבוכים זיהומיים בחלק מהמצבים. מי שמנהל מעקב מטבולי יכול להיעזר במחשבון HbA1c כדי להבין טוב יותר את רמת האיזון על בסיס תוצאות בדיקות.
זיהום שקט, תקופת דגירה והעברה ללא תסמינים
אחת הסיבות המרכזיות לשכיחות הגבוהה של HPV היא שהזיהום לרוב אינו גורם לתסמינים. תקופת הדגירה יכולה להימשך שבועות עד חודשים, ולעיתים ההדבקה מתגלה רק שנים לאחר מכן בבדיקת סקר. גם יבלות אינן מופיעות אצל כל מי שנדבק, וגם כאשר הן מופיעות, לא ניתן להסיק מהן על סוג הזן בלי בדיקה רפואית.
רוב הזיהומים נעלמים מעצמם בתוך שנה עד שנתיים. עם זאת, זנים בעלי סיכון אונקוגני גבוה עלולים להישאר בגוף ולהוביל לשינויים בתאים לאורך זמן. לכן, מניעה וסקר הם רכיבים משלימים: מניעה להפחתת הדבקה וסקר לזיהוי מוקדם של שינויים תאיים.
מניעה: חיסון, קונדומים ובדיקות סקר
מניעת HPV נשענת על שילוב של התערבויות. החיסון נגד HPV מספק הגנה גבוהה מפני הזנים השכיחים שגורמים ליבלות באיברי המין ולחלק משמעותי ממקרי הסרטן הקשורים ל-HPV. החיסון יעיל במיוחד לפני תחילת פעילות מינית, אך יכול להועיל גם לאחר מכן, בהתאם לגיל ולהיסטוריה רפואית.
קונדומים מפחיתים סיכון להדבקה ולמחלות מין נוספות, אך אינם מספקים הגנה מלאה מפני HPV בשל מגע עור שאינו מכוסה. שימוש בדנטל דאם במגע אוראלי יכול להפחית סיכון בחלק מהמצבים. הפחתת מספר בני זוג וקיום קשר מונוגמי הדדי מפחיתים חשיפה, אך אינם מבטיחים היעדר HPV משום שהנגיף שכיח ויכול להישאר רדום.
לנשים, בדיקות סקר לצוואר הרחם לפי ההנחיות המקומיות, כולל משטח פאפ ו/או בדיקת HPV בהתאם לגיל, מפחיתות תחלואה ותמותה מסרטן צוואר הרחם באמצעות איתור מוקדם של שינויים טרום סרטניים. בהריון קיימות המלצות ייחודיות לגבי תזמון בדיקות מסוימות, ומי שמנהלת מעקב הריון יכולה להשתמש במחשבון תאריך לידה כדי לעקוב אחר שבוע ההריון ולהתאים תורים ומעקב.
HPV אצל גברים: הדבקה, תסמינים ומעקב
גם גברים נדבקים ב-HPV בשכיחות גבוהה. ברוב המקרים אין תסמינים. כאשר מופיעות יבלות באיברי המין, מדובר בדרך כלל בזנים בסיכון נמוך לסרטן, אך עדיין יש צורך באבחון רפואי משום שמצבים אחרים יכולים להיראות דומים. HPV יכול להיות קשור גם לשינויים טרום סרטניים בפין ובפי הטבעת ולסרטן לוע, במיוחד בנוכחות גורמי סיכון נוספים כמו עישון או דיכוי חיסוני.
אין כיום תוכנית סקר גורפת לגברים בדומה לסקר צוואר הרחם, למעט אוכלוסיות בסיכון מוגבר שבהן נשקל מעקב אנאלי ייעודי. חיסון לגברים מפחית הדבקה, מפחית יבלות, ותורם להגנה קבוצתית.
מה לעשות לאחר חשיפה או אבחנה
לאחר חשיפה אפשרית ל-HPV אין בדיקה יחידה שמאבחנת זיהום בכל האתרים אצל כל האנשים. אצל נשים, המשמעות העיקרית היא הקפדה על בדיקות סקר בהתאם לגיל ולתוצאות קודמות. כאשר קיימות יבלות או נגעים, רופא יכול לאבחן בבדיקה גופנית ולעיתים ימליץ על ביופסיה אם המראה אינו טיפוסי.
טיפול ביבלות כולל משחות, צריבה, הקפאה או הסרה, בהתאם למיקום ולחומרה. הטיפול מסיר נגעים אך אינו תמיד מסלק את הנגיף מיידית, ולכן ייתכנו הישנויות. הודעה לבן או בת הזוג מאפשרת החלטות משותפות לגבי חיסון, אמצעי הגנה ומעקב.
מצב חיסוני וכללי משפיע על סיכוי להחלמה ספונטנית. מי שמנהל מעקב בריאות כללי יכול להיעזר גם במחשבון לחץ דם להערכה ראשונית של ערכים, לצד ייעוץ רפואי, משום שבריאות כללית טובה תומכת בתפקוד חיסוני תקין.
סיכום רפואי ממוקד
HPV עובר בעיקר במגע עור לעור או רירית לרירית במהלך פעילות מינית, כולל ללא חדירה וללא תסמינים. הסיכון עולה עם ריבוי בני זוג, עישון ודיכוי חיסוני. חיסון, שימוש באמצעי הגנה ובדיקות סקר לפי הנחיות מפחיתים הדבקה ומקטינים סיכון לסיבוכים, כולל סרטן הקשור ל-HPV.