סרטן תאי קשקש הוא גידול ממאיר שמקורו בתאי אפיתל שטוחים. הוא מופיע בעיקר בעור החשוף לשמש, אך יכול להתפתח גם בריריות הפה, הלוע, הוושט, הריאות, צוואר הרחם ואיברים נוספים. המהלך הקליני משתנה מאטי ומקומי ועד מחלה פולשנית עם גרורות. אבחון מוקדם וטיפול מותאם מפחיתים סיכון לסיבוכים ומשפרים תוצאות.
היכן הוא מתפתח ומה מאפיין אותו
תאי קשקש מצפים משטחים רבים בגוף. לכן הסרטן יכול להופיע בשני הקשרים מרכזיים:
- עור: לרוב באזורים חשופים לשמש כגון פנים, אוזניים, שפתיים, קרקפת, צוואר, גב כפות הידיים ושוקיים.
- ריריות: חלל הפה והלוע, הוושט, ריאות (בעיקר בסמוך לסימפונות), פי הטבעת ואיברי המין, כולל צוואר הרחם.
בעור, זהו אחד מסוגי סרטן העור השכיחים. בריריות, מדובר לעיתים קרובות במחלה בעלת סיכון גבוה יותר להתפשטות, בהתאם למיקום, לשלב ולמאפייני הגידול.
גורמי סיכון עיקריים
הסיכון עולה כאשר יש שילוב של חשיפה כרונית לגורם מזיק ופגיעה במנגנוני תיקון ה-DNA או במערכת החיסון:
- קרינת UV: חשיפה לשמש לאורך שנים, כוויות שמש חוזרות, שימוש במיטות שיזוף.
- גיל ועור בהיר: שכיחות עולה עם הגיל ובאנשים בעלי עור בהיר ועיניים בהירות.
- דיכוי חיסוני: מושתלי איברים, טיפול מדכא חיסון, HIV. במצבים אלו הסיכון לגידולים אגרסיביים עולה.
- זיהומים נגיפיים: HPV קשור לסרטן תאי קשקש בצוואר הרחם, בפי הטבעת, באורופרינקס ובאיברי המין.
- טבק ואלכוהול: מעלים סיכון לגידולים בחלל הפה, הלוע והוושט, ובשילוב יש אפקט מצטבר.
- חשיפה תעסוקתית: למשל ארסן, זפת ופיח בהקשרים מסוימים.
- צלקות ופצעים כרוניים: כיבים כרוניים או דלקות ממושכות עלולים לשמש מצע להתמרה ממאירה (Marjolin ulcer).
מצב בריאות כללי משפיע על סיכון ניתוחי ועל התאמת טיפולים מערכתיים. לעיתים יש ערך בהערכת מדדים נלווים כמו לחץ דם או תפקוד כלייתי, במיוחד לפני תרופות מסוימות. ניתן להיעזר במחשבון לחץ דם ובמחשבון GFR כחלק ממעקב נתונים אישי, לצד הנחיות הרופא.
סימנים ותסמינים שמצריכים בירור
התסמינים תלויים במיקום:
בעור
- נגע קשקשי מחוספס או יבלתית שלא חולפת.
- פצע שאינו מחלים, מדמם בקלות או חוזר שוב ושוב.
- גוש מתקשה או כיב עם שוליים מורמים.
- שינוי בנגע קיים: גדילה מהירה, כאב, דימום, רגישות.
בריריות
- פצע בפה שאינו מחלים, כתם לבן או אדום מתמשך.
- צרידות ממושכת, כאב גרון שאינו חולף, קושי בבליעה.
- שיעול ממושך או דם בכיח (בריאות).
- דימום חריג או כאב במגע מיני (בהקשרים גינקולוגיים).
נגעים טרום ממאירים כגון קרטוזות אקטיניות בעור או דיספלזיה בריריות מצריכים מעקב ולעיתים טיפול, משום שחלקם עלולים להתקדם לסרטן פולשני.
אבחון: בדיקה קלינית, דרמוסקופיה וביופסיה
האבחון נשען על שלושה שלבים: זיהוי קליני, הערכת עומק וסיכון, ואישור פתולוגי.
- בדיקה גופנית: הערכת הנגע, גבולותיו, כיב, דימום, וקיום נגעים נוספים.
- דרמוסקופיה (בעור): מסייעת להבדיל בין נגעים ממאירים לשפירים, אך אינה מחליפה ביופסיה.
- ביופסיה: האבחנה נקבעת בבדיקה פתולוגית. סוג הביופסיה נקבע לפי גודל ומיקום.
כאשר יש חשד למחלה מתקדמת, הרופא עשוי להוסיף בירור בלוטות לימפה והדמיה (אולטרסאונד, CT, MRI או PET-CT), בהתאם למיקום ולסימני אגרסיביות. בדגימות מסוימות נבדקות גם תכונות ביולוגיות של הגידול, שעשויות להשפיע על בחירת טיפול.
קביעת שלב והערכת סיכון
שלב המחלה (Staging) מתבסס על גודל הגידול, עומק/חדירה, מעורבות בלוטות לימפה וגרורות. בעור, יש מאפיינים שמגדירים סיכון גבוה יותר:
- קוטר גדול, במיוחד באזורים מסוימים של הפנים והאוזן.
- חדירה עמוקה או מעורבות עצב (perineural invasion).
- מיקום בסביבה רגישת תפקוד (שפתיים, אוזן) או על צלקת כרונית.
- דיכוי חיסוני.
הערכה זו מכוונת את היקף הניתוח, הצורך בטיפול משלים ואת תדירות המעקב.
אפשרויות טיפול לפי מיקום ושלב
הטיפול נבחר לפי סיכון מקומי וגרורתי, מצב המטופל, ומטרות טיפול (ריפוי מול שליטה במחלה).
טיפול מקומי בעור
- כריתה כירורגית: טיפול הבחירה ברוב המקרים, עם שוליים נקיים.
- ניתוח מוהס: מתאים לנגעים בסיכון גבוה או באזורים שבהם שימור רקמה קריטי (אף, עפעפיים, שפתיים, אוזן). מאפשר בדיקה מיידית של שוליים.
- גרידה וצריבה: לעיתים בנגעים שטחיים ובסיכון נמוך, בהתאם לשיקול קליני.
- קריותרפיה או טיפולים טופיקליים: בעיקר לנגעים טרום ממאירים או מצבים שטחיים מאוד, ולא כטיפול סטנדרטי לגידול פולשני.
קרינה
טיפול קרינתי מתאים כאשר ניתוח אינו אפשרי, או כטיפול משלים לאחר ניתוח בנגעים בסיכון גבוה (למשל מעורבות עצבית, שוליים קרובים, מחלה בבלוטות). בקרינה נלקחים בחשבון תופעות לוואי מקומיות ותפקודיות.
טיפול בבלוטות לימפה
כאשר יש חשד קליני או הדמייתי למעורבות בלוטות, נדרש בירור ולעיתים כריתה של בלוטות, דגימה סלקטיבית, ו/או קרינה אזורית. ההחלטה משתנה לפי מיקום הגידול והסיכון הביולוגי.
טיפולים מערכתיים למחלה מתקדמת
במחלה מתקדמת או גרורתית, נשקלים:
- אימונותרפיה (מעכבי PD-1): שימושית בחלק ממקרי סרטן תאי קשקש מתקדם של העור, ולעיתים בהקשרים נוספים לפי התוויה.
- כימותרפיה ותרופות מכוונות: לפי מיקום הגידול והפרופיל הקליני, במיוחד בגידולים של ראש-צוואר או ריאות.
לפני טיפול מערכתי, הרופא בוחן תפקוד כלייתי, כבד ופרמטרים נוספים. במטופלים עם סוכרת או טרום סוכרת, איזון גליקמי עשוי להשפיע על סיבוכי טיפול והחלמה; ניתן לעקוב בעזרת מחשבון HbA1c כהשלמה למעקב רפואי.
מעקב לאחר טיפול והפחתת סיכון לחזרה
לאחר טיפול, המעקב כולל בדיקות עור או בדיקות אזוריות לפי מיקום, וכן הדרכה לזיהוי מוקדם של נגעים חדשים. התדירות נקבעת לפי רמת הסיכון.
- הגנה משמש: שימוש קבוע במסנן קרינה רחב טווח, לבוש מגן, הימנעות מחשיפה בשעות שיא.
- הפסקת עישון: מפחיתה סיכון לגידולים בריריות ומשפרת ריפוי לאחר טיפול.
- חיסון HPV: עשוי להפחית סיכון לגידולים הקשורים ל-HPV בהתאם לגיל ולהמלצות.
- בדיקה עצמית: איתור פצע שלא מחלים, נגע חדש או שינוי מהיר בנגע קיים.
במטופלים בסיכון גבוה (למשל מדוכאי חיסון), לעיתים נדרש מעקב צפוף יותר ושיתוף פעולה בין רופא עור, אונקולוג, אף-אוזן-גרון או גינקולוג, לפי מיקום הגידול.
פרוגנוזה: מה משפיע על התוצאה
ברוב המקרים של גידול עור מקומי, כריתה מלאה מובילה לריפוי. הסיכון עולה כאשר יש חדירה עמוקה, מעורבות עצבית, מיקום בסיכון, דיכוי חיסוני או מעורבות בלוטות. בגידולים בריריות, הפרוגנוזה תלויה במיוחד בשלב האבחון, בעומס הגידול ובתגובה לטיפול רב-תחומי. אבחון מהיר של נגע חשוד והפניה לביופסיה הם הגורמים המעשיים ביותר לשיפור תוצאות.