פצעים בפות הם תלונה שכיחה בגינקולוגיה, והם יכולים להופיע ככיב פתוח, סדק כואב, שלפוחיות, פצעון עם הפרשה או אזור מגורה שמדמם במגע. לעיתים מדובר בגירוי מקומי פשוט, ולעיתים מדובר בזיהום, מחלת עור דלקתית או מצב שמצריך בירור מהיר. אבחון מדויק נשען על תיאור התסמינים, בדיקה גופנית ולעיתים בדיקות מעבדה או דגימה מהנגע.
איך מזהים מתי לפנות לבדיקה
רבות מתלבטות אם מדובר בפצע שחולף לבד או במצב שמצריך רופא. סימנים מסוימים מכוונים לבירור מוקדם, בעיקר כאשר יש כאב חד, כיבים מרובים או חום.
- כאב חזק שמפריע להליכה, ישיבה או מתן שתן
- שלפוחיות או כיבים מרובים שמופיעים במהירות
- הפרשה מוגלתית, ריח חריג, נפיחות או אודם מתפשט
- דימום ממוקד מהעור או מהנגע
- חום, חולשה, בלוטות לימפה מוגדלות במפשעה
- פצע שאינו מחלים בתוך 10–14 ימים
- פצע חוזר באותו מקום, או נגע חדש אחרי מגע מיני לא מוגן
אם יש מחלות רקע שמשפיעות על חיסון או ריפוי פצעים, כדאי לציין זאת כבר בתחילת הביקור. למשל, איזון סוכר משפיע על ריפוי ועל נטייה לזיהומים, ובמקרים אלו אפשר להיעזר במחשבון HbA1c כדי להבין את משמעות ערכי האיזון המדווחים.
הגורמים השכיחים לפי קבוצות
לרוב ניתן לחלק פצעים בפות לקבוצות: זיהומיים, דלקתיים/אוטואימוניים, טראומטיים/גירוי, ונגעים שדורשים שלילת ממאירות. לעיתים כמה גורמים פועלים יחד, לדוגמה גירוי עור שמאפשר חדירת חיידקים.
גורמים זיהומיים
- הרפס גניטלי: שלפוחיות וכיבים כואבים, לעיתים צריבה במתן שתן. יכול להיות אירוע ראשון עם חום וכאבי גוף, או התלקחויות חוזרות.
- עגבת: כיב בדרך כלל לא כואב בשלב הראשוני. מצריך בדיקות דם וטיפול אנטיביוטי ספציפי.
- חיידקים בעור: פוליקוליטיס, מורסה או צלוליטיס לאחר גילוח, חיכוך או חסימת זקיקי שיער.
- פטרת עם סדקים: לרוב מגרדת מאוד, אך יכולה להופיע גם כסדקים כואבים בעור רגיש.
גורמים דלקתיים ומחלות עור
- דרמטיטיס ממגע: תגובה לחומרי רחצה, מגבונים, תכשירי בישום, תחבושות, קונדומים או חומרי סיכה. יכולה לגרום לסדקים ופצעים שטחיים.
- לייקן סקלרוזוס: מחלת עור כרונית עם דקיקות עור, גרד, סדקים וכאב ביחסי מין. דורשת מעקב ולעיתים ביופסיה.
- אפטות גניטליות: כיבים כואבים שאינם קשורים בהכרח למגע מיני. לעיתים קשורים למחלה מערכתית או לזיהום ויראלי קודם.
- מחלת בכצ בת: כיבים חוזרים בפה ובאיברי המין, עם סימנים מערכתיים נוספים.
גורמים טראומטיים וגירוי מכני
- שפשוף מחיכוך (ספורט, לבוש הדוק, רכיבה)
- פציעה עקב גילוח או שעווה
- מיקרו-טראומה אחרי יחסי מין, במיוחד עם יובש נרתיקי
נגעים שמצריכים שלילת ממאירות
רוב הפצעים אינם ממאירים, אך פצע שאינו מחלים, נגע עם התקשות, שינוי צבע בולט, דימום במגע או כאב מתמשך מצריך בדיקה ולעיתים דגימה. הסיכון עולה בגיל מבוגר יותר ובנוכחות מחלות עור כרוניות מסוימות.
איך מתבצע אבחון במרפאה
האבחון מתחיל באנמנזה ממוקדת: מועד הופעה, כאב מול גרד, נגע ראשון או חוזר, חשיפה מינית, שימוש בתכשירים חדשים, גילוח, חום ותסמינים כלליים. לאחר מכן הרופא מבצע בדיקה של הפות ולעיתים בדיקת נרתיק וצוואר רחם לפי הצורך.
- משטחי PCR לנגיפים כמו HSV כאשר יש חשד להרפס
- תרבית או משטח לחשד חיידקי או פטרייתי
- בדיקות דם לעגבת ולעיתים בדיקות נוספות לפי חשד קליני
- ביופסיה כאשר הנגע לא טיפוסי, לא מחלים, חוזר, או כשיש חשד למחלת עור כרונית או טרום ממאירות
במצבים מסוימים הרופא יבדוק גם גורמים שמאטים ריפוי פצעים. לדוגמה, השמנה יכולה להגביר חיכוך ולחות בעור, ובמקרה כזה ניתן להעריך מצב משקל בעזרת מחשבון BMI.
עקרונות טיפול לפי הסיבה
הטיפול מותאם לסיבה ולחומרה. לעיתים מתחילים טיפול סימפטומטי להקלה, ובמקביל מבצעים בדיקות לאישוש האבחנה. יש להימנע משימוש עצמאי בסטרואידים חזקים או אנטיביוטיקה מקומית ללא אבחון, כי הם יכולים להסוות תסמינים או להחמיר זיהום מסוים.
טיפול בזיהומים
- הרפס: טיפול אנטי-ויראלי (לפי החלטת רופא), ובמקרים חוזרים לעיתים טיפול מניעתי. הקלה בכאב עם משככי כאבים ואמצעים מקומיים.
- עגבת: טיפול אנטיביוטי סיסטמי ומעקב סרולוגי. יש צורך גם בבירור וטיפול של בני זוג לפי הנחיות.
- זיהום חיידקי/מורסה: לעיתים אנטיביוטיקה, ולעיתים ניקוז כאשר יש מורסה. היגיינה עדינה והפחתת חיכוך תומכים בריפוי.
- פטרת: טיפול אנטי-פטרייתי לפי אבחנה, עם הימנעות מגירויים נוספים בעור.
טיפול בדרמטיטיס ומחלות עור
- הפסקת גורם מגרה: מעבר לסבון עדין ללא בישום, הימנעות ממגבונים מבושמים ומחומרי ניקוי חזקים.
- סטרואידים מקומיים: בהתאם לאבחנה ולעוצמה המתאימה. בלייקן סקלרוזוס נדרש לרוב טיפול ייעודי ומעקב.
- טיפול תומך: משחות לחות/מחסום, קומפרסים קרים, ושמירה על יובש יחסי באזור.
טיפול בכאב ובצריבה
- שטיפות במים פושרים בלבד, ללא שפשוף
- לבוש כותנה רחב והימנעות מתחתונים לחים
- משככי כאבים לפי התאמה רפואית
- בצריבה במתן שתן: השתנה במקלחת או שטיפה עדינה אחרי השתנה יכולה להפחית כאב
מה ניתן לעשות בבית בבטחה עד הבדיקה
בזמן המתנה לתור, ניתן להפחית גירוי ולתמוך בריפוי בלי להסתכן בהחמרה.
- הפחתת חיכוך: הימנעות מספורט עם שפשוף, רכיבה או לבוש צמוד
- הימנעות ממוצרי בישום, דאודורנטים אינטימיים ומגבונים
- הפסקת גילוח עד להחלמה
- הימנעות מיחסי מין עד להבהרת הסיבה, במיוחד אם יש חשד לזיהום
אם קיימים גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים שקשורים בדלקת כללית ובבריאות כלי דם, ניתן לעקוב אחר ערכי לחץ דם בבית ולהיעזר במחשבון לחץ דם להבנת קטגוריית התוצאה, אך זה אינו מחליף אבחון של הפצע עצמו.
מניעה והפחתת הישנות
מניעה תלויה בגורם. בזיהומים המועברים במגע מיני, שימוש בקונדום מפחית סיכון אך אינו מונע לחלוטין הרפס בגלל הדבקה מעור לעור. בדרמטיטיס, זיהוי טריגרים הוא כלי מרכזי. במורסות חוזרות יש לשקול גורמים כמו חיכוך, הזעה, גילוח ותסמונות עור מסוימות.
- היגיינה עדינה: מים או תכשיר רחצה עדין ללא בישום
- החלפת בגדים לאחר הזעה, ייבוש עדין
- שימוש בחומר סיכה מתאים במקרה של יובש ביחסי מין
- שיחה עם רופא על בדיקות סקר למחלות מין לפי סיכון
מתי נדרש בירור דחוף
יש מצבים שבהם עדיף לא להמתין.
- כאב קיצוני עם קושי במתן שתן או חשד לאצירת שתן
- חום גבוה, אודם מתפשט, או תחושת מחלה כללית
- פצע עם נפיחות משמעותית והחמרה מהירה, חשד למורסה גדולה
- הריון עם פצע חדש באזור, בעיקר אם יש חשד להרפס
סיכום: פצעים בפות הם סימפטום עם סיבות מגוונות. בדיקה רפואית מכוונת מאפשרת להבדיל בין גירוי מקומי חולף לבין זיהום, מחלת עור כרונית או מצב שמצריך דגימה. טיפול ממוקד, הימנעות מטריגרים ומעקב לפי הצורך משפרים החלמה ומפחיתים הישנות.